פסק-דין בתיק ע"פ 7508/10

השופט צ' זילברטל:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיאה צ' סגל, והשופטים מ' דרורי ו-י' נועם) בתפ"ח 8053/07 (הכרעת דין מיום 10.3.2010 וגזר דין מיום 2.9.2010), שבו הורשע המערער בביצוע עבירות מין כלפי קטינים בתוך המשפחה, והושתו עליו תשע שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת מין כלשהי מסוג פשע; פיצוי כל אחד מהמתלוננים בסך 25,000 ש"ח. המערער משיג הן על הרשעתו בעבירת האינוס שיוחסה לו במסגרת האישום השני מבין שלושה אישומים שונים בהם הורשע, והן על חומרת העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי. 

כתב האישום וההליכים בבית המשפט המחוזי

1.        ביום 23.8.2007 הוגש נגד המערער כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, בגדרו ייחסה לו המשיבה, במסגרת שלושה אישומים שונים, את העבירות הבאות: עבירה של מעשה מגונה בקטין בן משפחה לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירה של אינוס קטין בן משפחה לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, ועבירה של מעשה מגונה בקטין בן משפחה לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין (ריבוי עבירות).

           על-פי הנטען באישום הראשון, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היה המערער נשוי ל-ש' (להלן: ש'), שהיא אחותה של א', ילידת שנת 1996 (להלן: המתלוננת). כשבועיים לפני חג הפסח שחל ביום 2.4.2007, במועד שאינו ידוע למשיבה בדיוק, התארחה המתלוננת בביתם של המערער ושל ש'. בשעות הלילה, בעת ש-ש' הלכה למקלחת, נותרו המערער והמתלוננת בחדר השינה לבדם, ואז חיבק המערער את המתלוננת, נישק אותה, וביקש ממנה לשכב לידו על המיטה. בעוד המתלוננת שוכבת על המיטה, החל המערער לחבקה ולמושכה אליו. המתלוננת ניסתה להתחמק, אולם המערער משכה לעברו. בהמשך, יצאה ש' מהמקלחת והצטרפה למיטה, בעוד המתלוננת נשארה לשכב בין המערער לבין ש'. עוד נטען, כי במהלך הלילה, במשך זמן רב, המשיך המערער לגעת במתלוננת מתחת לבגדיה, כשזו מנסה כל העת להתחמק ולהתרחק ממנו. בשלב מסוים, הכניס המערער את ידו מבעד למכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, העביר את אצבעותיו על ישבנה של המתלוננת, ואף נגע באיבר מינה, והכל חרף ניסיונותיה של המתלוננת לזוז ולהתחמק ממגעו של המערער.

           על-פי הנטען באישום השני, בסמוך לאחר חג הפסח המוזכר באישום הראשון, במועד שאינו ידוע למשיבה בדיוק, התארחה המתלוננת יחד עם אחותה הקטנה, בביתם של המערער ושל ש'. בהגיע שעת השינה, נשכבה המתלוננת ביחד עם אחותה על מזרון ליד מיטת הזוג. בשלב זה, נכנסה ש' להתקלח, ואז עבר המערער לצד המיטה הקרוב למזרון, הכניס את ידו לתוך מכנסיה של המתלוננת והחדיר את אצבעו לאיבר מינה. המתלוננת סגרה את רגליה וביקשה מהמערער להפסיק, אולם המערער ענה לה: "מה אכפת לך אני לא רואה לך", וזאת תוך שהוא ממשיך להחדיר את אצבעו עמוק יותר לתוך איבר מינה של המתלוננת. בהמשך, פנה המערער למתלוננת וביקש ממנה לבוא לשכב עימו כשהיא לבושה בתחתוניה, עוד בטרם ש-ש' תצא מהמקלחת, אך נענה בשלילה. המערער המשיך לנסות ולפתות את המתלוננת לבוא לשכב עימו, בהצעה שיקנה לה בתמורה ממתקים, אך המתלוננת עמדה בסירובה. עוד נטען, כי למחרת בבוקר ביקש המערער מהמתלוננת שלא תגלה לאף אחד אודות אירועי הלילה הקודם.

           על-פי הנטען באישום השלישי, בחודשים שקדמו לחתונתם של המערער ושל ש' בחודש פברואר 2007, נהג המערער לפנות אל ט', אחיהן של ש' ושל המתלוננת, יליד 1992 (להלן: ט'), ולומר לו שהוא אוהב אותו ומעוניין לשכב עימו. כן נטען, כי המערער נהג בחלק מן הפעמים להניח את ידו על איבר מינו של ט', מעל הבגדים, ללטף את חזהו, לנשקו בלחי ולהצמידו אליו. בתגובה, נהג ט' לדחוף את המערער ולהדוף את ידיו. עוד נטען, כי בחודש דצמבר 2006, או במועד אחר סמוך לכך, שאינו ידוע למשיבה בדיוק, בעת ש-ט' ישן בביתו, ניגש אליו המערער וליטף את איבר מינו מתחת לבגדים. ט' התעורר בבהלה והדף את המערער מעליו. כמו כן נטען, כי במהלך החודשים מאי-יוני 2007, במועד שאינו ידוע למשיבה במדויק, הגיע ט' לביתם של המערער ושל ש'. בשלב מסוים, הציע המערער ל-ט' לייבש את שיערו באמצעות מייבש שיער, ואז החל המערער ללטפו בחזהו מעל הבגדים ולנשקו. המערער אף הושיט את ידיו לעבר איבר מינו של ט', אך זה הדפו. המערער ביקש מ-ט' שירשה לו לגעת רק באזור החגורה, ו-ט' הסכים, בתנאי שהמערער יבטיח לו שאכן כך ייעשה. אלא שלמרות הבטחתו, הכניס המערער את ידו לתחתוניו של ט' ונגע באיבר מינו, אך ט' הדף אותו וקיללו.

2.        בפתח המשפט, ביום 23.1.2008, כפר המערער באמצעות בא-כוחו דאז באופן גורף במעשים ובאמירות שיוחסו לו בכתב האישום. המערער טען, כי כתב האישום מופרך מיסודו, ומקור האישומים כולם בכך, שנישואיו ל-ש' היו למורת רוחה של אמה (להלן: מ'), שניסתה באופן קדחתני להפריד ביניהם. במענה לאישום הראשון, טען המערער, כי אין לייחס פרשנות מינית למעשיו, שהרי התנהגותו עם המתלוננת לא הייתה אלא משחק תמים גרידא. בכלל זה הכחיש המערער, כי חיבק או נישק את המתלוננת, או כי ביקש ממנה לשכב במיטה לצידו. ביחס לאירוע המתואר באישום זה טען המערער, כי הוא, ש' והמתלוננת נערכו לקראת שינה, ובשעה ש-ש' התקלחה, הצטרפה אליו המתלוננת, והשניים הביטו בצוותא באלבום התמונות של חתונתו. בתוך כך, ואך מתוך כוונה להצחיקה, לשחק עימה, ולהביע את קרבתו אליה, דגדג המערער את המתלוננת בגופה. המערער הכחיש, כי נגע במתלוננת מתחת לבגדיה בדרך כלשהי. לא זו אף זו, המערער הוסיף וטען, כי המשיך לשחק עם המתלוננת גם בנוכחותה של ש', ולאחר שהמתלוננת נרדמה נותרו הוא ו-ש' ערים למשך זמן מה.

           באשר לאישום השני, כפר המערער בכך שנגע באיברי גופה המוצנעים של המתלוננת, וכפר בהחדרת אצבעותיו לאיבר מינה. המערער טען, כי בעת שהתכונן לקראת שינה, ש' קילחה את האחות הקטנה, ואילו המתלוננת פרשה שמיכת פוך על הרצפה בסמוך למיטה. על-פי טענתו, בשלב זה הוא והמתלוננת שוחחו, והוא ביקש להצחיקה ולשחק עימה, אך בשום אופן לא ביצע את המעשים המיניים, או אמר את הדברים המיוחסים לו בכתב האישום. לשיטתו של המערער, כל מעשיו נעשו מתוך כוונה להביע חיבתו למתלוננת, לקרבה אליו, ולחזק את הקשר בינו לבין בני משפחת רעייתו.

           בנוגע לאישום השלישי גרס המערער, כי ט' הגיע לבית הורי המערער, הבחין במערער מתכונן לקבלת השבת בעודו מייבש את שערו באמצעות מייבש שיער, וביקש ממנו לייבש את שערו גם כן. המערער טען, כי הסכים לבקשתו של ט', ואף התגרה ב-ט', תוך שביקש, בצחוק, לגעת בו באזור הבטן. לשיטתו של המערער, אין מקום לייחס למעשיו כוונה מינית, והמדובר היה, איפוא, במעשה קונדס נטול מגע פיזי משמעותי.

3.        מטעם המשיבה העידו בבית המשפט המחוזי מ', אמם של המתלוננת, ש' ו-ט', אשר העידה, בין היתר, על האופן בו התוודו בפניה המתלוננת ו-ט' על המעשים המיניים שהמערער ביצע כלפיהם; רס"מ יגאל דוד, חוקר המשטרה, שגבה את הודעתו של המערער מיום 19.8.2007, והעיד על תקינות הליך החקירה ועל התנהלותו של המערער במהלכה; ש', רעייתו של המערער במועדים הרלוונטיים וכיום גרושתו; ט', אחיה של המתלוננת ושל ש'; א' ס' (להלן: א' ס'), חברו הטוב של ט', לו סיפר ט' על מעשיו של המערער זמן רב עובר להגשת התלונה; וכן גב' יסמין אבירן, עובדת סוציאלית וחוקרת ילדים מטעם משרד הרווחה, שחקרה את המתלוננת לאחר הגשת התלונה נגד המערער (להלן: גב' אבירן או חוקרת הילדים).

           המשיבה גם הגישה לבית משפט קמא את המוצגים הבאים: הודעתו של המערער במשטרה מיום 19.8.2007 (ת/1); ארבע קלטות עדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים (ת/2), בצירוף תמלילן המתוקן (ת/2א); דו"ח סיכום החקירה של המתלוננת (ת/3); מסמכים שערכה גב' אבירן, בדבר אפשרות העדתה של המתלוננת בבית המשפט (ת/4), ובדבר שאלת בדיקתה הרפואית (ת/5); קלטת המתעדת את המפגש שקיימה גב' אבירן עם המתלוננת ביום 29.5.2008, לקראת מועד ההוכחות במשפט (ת/6), בצירוף תמליל אותה הקלטה (ת/6א); וכן הודעתה של מ' במשטרה מיום 21.8.2007 (ת/7).

4.        פרט לעדותו של המערער עצמו, העידו מטעם ההגנה, ד"ר דון יוסף ברנד (להלן: ד"ר ברנד), פסיכולוג במקצועו, אשר התבקש על-ידי ההגנה לעיין בחומר הגלם של חקירת המתלוננת, ולחוות את דעתו בקשר למהימנות המתלוננת ולתקינות הליך חקירתה על-ידי גב' אבירן; ד"ר מאיה פורמן-רזניק (להלן: ד"ר פורמן-רזניק), העוסקת בבדיקת נפגעות תקיפה מינית, ואשר התבקשה על-ידי ההגנה לחוות את דעתה בעניין נחיצותה וחשיבותה של בדיקה רפואית-משפטית של המתלוננת גם בחלוף זמן רב לאחר האירוע; מ' י', חברתה של ש', אשר בביתה התגוררה ש' תקופה מסוימת, ושסיפרה על תחושותיה הקשות של ש' נוכח מעצרו של המערער, כמו גם על הדיסוננס החריף שבא לידי ביטוי בהתנהלותה של ש' באותה התקופה, בין נאמנות לאמה מחד גיסא, לבין נאמנותה ואהבתה למערער מאידך גיסא; ד' א', אמו של המערער, אשר העידה, בין היתר, על כך שפעם אחת, שעה שביקרה עם בעלה בביתה של מ', בנוכחות המתלוננת ו-ט', שללה המתלוננת את האפשרות שהמערער "הכניס לה אצבעות". בנוסף העידה ד' א', כי בשיחתה עם ש' הביעה האחרונה דעתה, כי המערער לא ביצע את המיוחס לו במתלוננת; מ' א', אחותו של המערער, אשר העידה, כי באחת ההזדמנויות התוודה בפניה ט' על כך שלא היו דברים מעולם; וכן, רס"מ חגית נוסרי, אשר הובאה להעיד על מהלך חקירתו של המערער במשטרה.

           עוד הגישה ההגנה לבית משפט קמא את המוצגים הבאים: מכתבה של מ' לרב מרדכי אליהו (נ/1); הודעתה של מ' במשטרה מיום 25.7.2007 (נ/2); תמלילים מתוקנים של חקירתה של המתלוננת על-ידי חוקרת הילדים (נ/3); חוות דעת מטעם ד"ר ברנד, מיום 9.12.2007 ומיום 14.11.2008 (נ/4, נ/5); אסופת מסמכים שהוגשו מטעם ד"ר ברנד (נ/6, נ/6(1), נ/6(2), נ/7); וכן, חוות דעת מטעם ד"ר פורמן-רזניק, מיום 8.7.2008 (נ/8).     

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.        בפתח הכרעת דינו, ציין בית המשפט המחוזי, כי נפרשה לפניו יריעת מחלוקת מלאה. הווה אומר, בעוד שהמשיבה טענה, כי המערער ביצע את כל המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, טען המערער מנגד, כי נפל קורבן למזימה מבית מדרשה של אם רעייתו לשעבר, שכבר מלכתחילה התנגדה לנישואיו עם ש', וחפצה בכל מאודה להפריד ביניהם. בית המשפט הדגיש, כי לשיטתו של המערער, מדובר במהלך של הפללה שאין מאחוריו דבר וחצי דבר, הכולל גיוס של המשטרה והפרקליטות, והכל לצורך העמדתו לדין והרחקתו מ-ש' (פס' 36-35 להכרעת הדין).

           אשר על כן, בראשית הדברים, פנה בית המשפט המחוזי לבחון את טענת הקונספירציה שהועלתה על-ידי המערער כקו הגנה מרכזי (פס' 63-37 להכרעת הדין). נקבע, כי עדותה של מ', שעל-פי הנטען על-ידי המערער הייתה יוזמת הקשר כנגדו, הייתה "משכנעת בכנותה". בית המשפט המחוזי ציין, כי מ' לא ניסתה לטשטש את מורת רוחה מנישואיה של בתה למערער, אך אופן חשיפת הדברים, והליך הגשת התלונה שוללים כל חשש להפללת שווא. ודוק, בית משפט קמא קבע, כי "לא הוכח, ולו בראשית ראיה, כי גבולות המוסר של מ' כה פרוצים ונזילים, עד כי תרקום במוחה מזימה כה זדונית ומרושעת. נדרשת כאן מלאכת תכנון קפדנית, הדרכה מקיפה ומקצועית, עד כדי 'השתלת' תכנים מפלילים במוחותיהם של ילדים תמימים, באורח שיטתי, למען יעמדו הללו בהצלחה במבחני הביקורת הצפויים לאורך ההליך המשפטי המפרך. אולם, לאו סימן או זכר לסלילת הדרך להפללת הנאשם מצאנו בחומר הראיות" (פס' 42 להכרעת הדין). מעבר לכך ציין בית משפט קמא, כי עדויותיהם של ט', ושל חברו א' ס', אשר שמע מפיו של ט' על מעשי המערער עוד בטרם הגשת התלונה, "מפריכות את טענת ההפללה של ההגנה, בין השאר, נוכח השתלבותן בפסיפס הראייתי השלם, המעניק אחיזה של ממש לעובדות הנטענות בכתב האישום בשדה המציאות" (פס' 51 להכרעת הדין). ראיה נוספת השוללת את טענת ההפללה מצא בית המשפט המחוזי בעדותה של גב' אבירן, חוקרת הילדים, אשר התרשמה, כי חשיפת הפרשה על-ידי המתלוננת לא נועדה לשרת את האינטרסים של מ', ובין היתר, כי האינטראקציה בין מ' לבין המתלוננת בשעה שהאחרונה חשפה בפניה את מעשיו של המערער היא "אינטראקציה שבעליל אינה מתיישבת בקונסטלציה של הפללה מכוונת" (שם). בנוסף, נקבע על-ידי בית משפט קמא, כי דברי המערער במשטרה שוללים אף הם את תיאוריית הקשר לה טען, שכן דברים אלה משקפים הודאה בקיומן של עובדות מפלילות-מסבכות הקושרות את המערער לאירועים (פס' 60 להכרעת הדין). נוכח האמור, דחה בית המשפט המחוזי מכל וכל את טענת המערער, כי הדברים לא קרו מעולם, וכי המדובר בעלילת שווא (פס' 62 להכרעת הדין).  

6.        בסופו של יום, בתום ניהול משפט מלא, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בהכרעת דין מפורטת ומנומקת ניתח בית משפט קמא את מכלול הראיות והעדויות שהובאו לפניו, והגיע לכלל מסקנה, כי העבירות שיוחסו למערער הוכחו מעבר לכל ספק סביר.

           הרשעתו של המערער באישומים הראשון והשני נסמכה על עדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים. בית משפט קמא קבע, כי עדותה של גב' אבירן שכנעה אותו בדבר העבודה המעמיקה והיסודית שביצעה עת חקרה את המתלוננת (פס' 68 ו-86 להכרעת הדין). כמו כן נקבע על-ידי בית משפט קמא, כי הערכתה של גב' אבירן, לפיה גרסתה של המתלוננת מהימנה ומבוססת, מקובלת עליו. בית המשפט המחוזי צפה בקלטות המתעדות את חקירת המתלוננת על-ידי חוקרת הילדים, וניתח אותן בפירוט רב, תוך שהוא קובע, כי אף שהחקירה הייתה ארוכה ומתישה - בת למעלה משלוש שעות - היא נוהלה בצורה מקצועית ומדוקדקת, שלב אחר שלב, ללא כל פשרות, בהתאם לנדרש בחקירות מעין אלו. בהקשר זה ציין בית משפט קמא, כי צפייה בקלטות "מותירה רושם חיובי מעדות מהימנה, מגרסה גולמית הנתונה בתהליכי התהוות, שחרף קשיי חשיפה, הולכת ונרקמת", וכי "אין בדיה לפנינו או חלום בהקיץ, כי אם חוויה אישית קשה ומורכבת, המעוגנת במציאות הממשית" (פס' 76 ו-84 להכרעת הדין). כן נקבע, כי בגרסתה של המתלוננת נמצא "ביטוי דומיננטי לאלמנטים המזוהים בדפוסי פעולה של עברייני מין: פיתוי ומתן טובות הנאה, מניפולציות רגשיות, נטיעת רגשות אשם, איום שלא לחשוף את המעשים, הסתרתם והסלמתם" (פס' 70 להכרעת הדין). מנגד, דחה בית המשפט המחוזי את קביעותיו של המומחה מטעם ההגנה, ד"ר ברנד. בהקשר זה נקבע, כי מסקנותיו והערכותיו של ד"ר ברנד לוקות במובהקותן, וזאת, בין היתר, מאחר שלא עמדו לרשותו חומרי רקע מקצועיים או אובייקטיבים אודות עברו של המערער, ולפיכך לא ניתן להתעלם מכך, שנסתרו מעיניו פלחים שלמים ברזי אישיותו והתבגרותו של המערער. יתרה מכך, בית משפט קמא ציין, כי ד"ר ברנד כלל אינו מוסמך כחוקר ילדים, וחרף השכלתו הנרחבת בתחום הפסיכולוגיה, הרי אמנות חקירת הילדים, הדורשת הכשרה מקיפה, על מורכבותה האינהרנטית והדינים הייחודיים החלים עליה, זרה לו (פס' 67-64 להכרעת הדין). בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי לעדותה של המתלוננת, שנמסרה באמצעות חוקרת הילדים, נמצאו ראיות סיוע רבות, ובכלל זה, מצבם הנפשי הנסער של המתלוננת, ט', ש' ו-מ' בעת שנחשפה הפרשה; עדותו של ט', ההולמת את דפוס פעולתו של המערער בשני האישומים הנ"ל; ושקריו של המערער, שבחר להתוודות תחילה על מעשיו, ביקש להתכחש להם בהמשך, ולבסוף התפתל ונותר ללא מענה מספק לראיות המשיבה (פס' 85 להכרעת הדין). בית המשפט הוסיף ודחה את גרסת המערער, אותה מצא כבלתי מהימנה, מאולצת ומלאכותית. כן נקבע, כי אין כל זיקה לוגית בין הפעולות אותן ביצע המערער כלפי המתלוננת, לבין התכלית לה טען, קרי - הוכחת תקינות הקשר בינו לבין רעייתו. בהקשר זה ציין בית משפט קמא, כי "המעשים בוצעו מבלי שתשומת-ליבה של ש' הוסבה אליהם", ומכאן שהסבריו של המערער לאירועים אינם ברורים כלל ועיקר. בנוסף, קבע בית משפט קמא, כי עדותו של המערער בבית המשפט הייתה, במובנים רבים, עדות כבושה נוכח העובדה שסתרה את דבריו בהודעתו במשטרה (פס' 104-102 להכרעת הדין). לרקע כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין חולק, שהמערער ביצע במתלוננת, בת משפחתו, את המעשים המתוארים באישום הראשון, ואשר נועדו לגירויו, סיפוקו או לביזויה המיני של המתלוננת, ומכאן שמתקיימים יסודות עבירת מעשה מגונה בבן משפחה. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי, כי אין חולק גם, כי החדרת אצבעו של המערער לאיבר מינה של המתלוננת, כמתואר באישום השני, מקימה את יסודות עבירת האינוס כלפי קטין בן משפחה.